יש גם תוכנית כלכלית אלטרנטיבית ועדיפה 

האנתרופולוגים הכלכליים, עוסקים בשוטף במציאת מנגנונים חברתיים אשר מושפעים ומשפיעים על חיי חברה או תרבות מסוימת. בין יתר הפעילות השוטפת שלהם, הם עסוקים ב"תצפית משתתפת" בקרב בני אותה התרבות.

מכל מקום, ישנן עבודות מחקר רבות של כלכלנים אנתרופולוגיים, אשר משרטטים את אורחות החיים המשותפים במונחים של מבנה כלכלי נתון. למשל, מרוין הריס, נחשב לאחד האנתרופולוגים הכלכליים החשובים כיום, ניסה לבחון את מערכת היחסים הקיימת בין הדת ההינדית לכלכלה של הודו.

בעבודת מחקר מוקדמת שלו, הוא עוסק בשני מונחים עיקריים. האחד הוא מכנה אטיק והשניה אמיק. האמיק משמש כדי לציין את תפיסת החברה ע"י בני אותה החברה. ואילו האמיק נתפס כמצגת של אותה חברה ע"י איש חוץ.

מתוך הדברים האמורים לעיל, יוצא איפוא הריס במסקנה מאוד מסקרנת, ביחס לאורחות החיים של ההודים שאינם ע"פ הדת ההינדית, פוגעים בפרות. לטענתו, לא ניתן למצוא פר "קדוש" אלא רק פרות "קדושות", כלומר, כל הפרות "הקדושות" בהודו הן נקבות.

הוא שואל את השאלה הפשוטה, האם הפרות בהודו אינן יולדות? כי אם אין זכרים אין הפרות יכולות להעמיד וולדות. יתרה מזו, האם בהודו אין פרים זכרים נולדים כלל? מכאן, יש איזה שהוא מנגנון המתיר להרוג את הפרים ולהותיר את הנקבות.

אם כך פני הדברים, אזי כיצד הדת ההינדית מתירה להרוג פרים, אך אינה מתירה להרוג פרות? התשובה של הריס הבאה מתוך מחקרו, מדברת על השימוש שיש להינדים בפרות לכלכלתם, ועל הנזק שעושים הפרים לכלכלת החקלאות שלהם.

אי לכך, ישנה העדפה של הפרות על פני הפרים ואפילו הדת ההינדית, למעשה מתירה להרוג פרות לצורך חיזוק המבנה הכלכלי. זאת, בעוד שההסבר של ההודים הוא שהפרים חלשים ומתים כשהם קטנים. הסבר שלכל הדעות אינו יכול לעמוד בקנה אחד עם המציאות.

זוהי רק דוגמא קטנה מיני רבות, בה עוסקים הכלכלנים האנתרופולוגים. יתר על כן, אחד משדות המחקר הפופולריים ביותר עבור אותם כלכלנים אנתרופולוגים משמשת יבשת אמריקה, נכון יותר מדינות אמריקה הלטינית.

מדינות אמריקה הלטינית, ידועות במצבם הכלכלי הרעוע. כלכלנים אנתרופולוגים וכן כלכלנים מתמטיים ניסו את כוחם בהסברים על הסיבות האופרטיביות הקיימות לתופעה זו.

הכלכלנים האנתרופולוגיים, ניסו כוחם בהסברים המעוגנים במבנה החברתי, בהיותם חברת מהגרים, בהיות החברות באמריקה הלטינית מעורבות עם אלמנטים מקומיים וכיוב'. אולם, אסכולה אחת דוגלת גם בהסבר נוסף. מערכת היחסים הקיימת באמריקה הלטינית בין "חוסה" ו"נותן חסות". בלעז הם מכונים הבוס בעל הבית והעובד.

במערכת יחסים זו, מתבססים המחקרים על התערבותם הבלתי נלאית של כוחות חיצוניים בנעשה בכלכלה המקומית. כוחות אלו, המזוהים כ"חברות הרב-לאומיות" אשר לא מעניין אותם אלא ההישרדות הפרטית שלהם בלבד.

חברות אלו, למעשה החלו להשתלט החל משנת 1992, גם מדינת ישראל. עד ליום בו הסכים רבין לקבל את הערבויות האמריקאיות, דחה במרץ רב יצחק מודעי כל ניסיון של החברות הרב-לאומיות לחדור במסווה כל שהוא לישראל.

מיד עם קבלת הערבויות, התחלנו להיות עדים לתהליך רכישה מסיבית של חברות ישראליות יציבות. אוסם, שטראוס, עלית היו ה"קורבנות" הראשונים של המהפכה הזו. בעזרת הון זר, שתמיד חלמנו שיחדור לישראל, אך לא יגורנו מה יעולל הון זה לנו.

ההון הזר החל לרכוש כל חלקה טובה, לקבל את כל ההטבות האפשריות מהמדינה ולנהל את המדינה באורח שאינו יאה למדינה במצור אשר נאבקת על קיומה הפיסי. המטלה הראשונה איתה ניסה רבין להתמודד בגלל החדירה של ההון הזר, היה לקבל את הסכמי אוסלו האומללים והמאמללים.

המטרה של אותם חברות בין לאומיות, הייתה להשתלט על כוח האדם הישראלי, הייחודי ולהשתלט על השווקים הערביים אשר טרם נפתחו באורח מושלם למערב. להערכתם, רק בעזרת "שלום" בין ישראל לפלשתינאים, יהיה ניתן לעדן את ההתנגדות הערבית למערב.

אינוס הישראלים לויתורים, יצר את האגדה של שלום עם הרוצחים של ערפת. תוך רצון לשלבם ב"מזרח תיכון חדש". הרוצחים הפלשתינאים, לצערם של אלו, לא שיחקו בכללי המשחק המוכרים. הם לא חיפשו אלא את הויתור הישראלי בלבד.

הישראלים, רגילים לפינוק ול"איכות חיים", יוכלו לוותר על הכל ולבד שיהיה להם רכב, טיולים לחו"ל וג'וב יעיל ומכניס. אולם, בכלכלה אנתרופולוגית בניגוד לכלכלה מתמטית, אם אדם מוכר לאחר דבר מה הרווח של אחד הוא ההפסד של השני. אין מצב כאן בו שניהם מרוויחים או שניהם מפסידים.

המחיר שנגרם, צריך לשלם היום. פיטורים, אבטלה, צמצומים וכו', הם התוצאה של ההרפתקה של השלום המזויף האחרון. לא רק המצב הכלכלי הקשה בעולם, משפיע, בועת ה-הי טיק וכל שאר הסיבות שאנו רגילים לשמוע. אלא, היחלשותם הכלכלית של החברות הרב-לאומיות שהשקיעו כספים רבים במיזמים מפוקפקים כמו השלום במזרח התיכון, בבוסניה, בצ'צ'ניה ובדרום אמריקה, יצרו את הלחץ הכלכלי על העולם.
הבעיה איננה המצב הכלכלי הנ"ל, הבעיה נעוצה דווקא בדרכים אותם מנסים לתקן אותו. במהלך השנים, ניסו תמיד לתקן את המצב הזה באורח מוטעה. בלי לקחת בחשבון את העוצמה או ההתנהגות הכלכלית המקומית.

אי לכך, אף תוכנית כלכלית לא תצלח בלי לקחת בחשבון את ההתנהגות הכלכלית של המקומיים. בארצות אמריקה הלטינית זה לא הצליח. גם ברוסיה זה לא מצליח. זאת משום שישנם בכל חברה מנגנונים, בלמים וחישוקים חברתיים העוצרים את המחשבה הכלכלית המתמטית.

התכנון הכלכלי אינו חי בריק. הוא פועל על אנשים חיים ונושמים ומתנהגים לא תמיד כצפוי מהם. טרם נמצא פסיכולוג שיעיז לאמור כי הוא יכול לנסח כללים ברורים ואולטימטיביים על התנהגות אנשים. על מנת לפתור זאת, יש בראש וראשונה להיענות למערכת של איזונים ובלמים קיימים.

מכאן, לאור האמור לעיל, ולאור התעמקות שלי בנושא זה, אני מציע בצניעות רבה מספר מנגנונים חשובים שיש לבצע בד בבד עם היישום של תוכנית הכלכלית. הואיל והתנהגות הכלכלית של הצרכן הישראלי, מהווה עיקר עבור הישראלי ה"ממוצע", ניתן לנצל את הפדיון כדי להגביר את הפיתוח הכלכלי של המשק. ע"י שימוש ב"צורך" שיש לישראלי לרכוש מוצרים.

רכישת מוצרים, צריכה להגדיל את הכנסות המדינה מתוך יכולת להתחרות במוצרי יבוא זולים יותר. הואיל מרכיב שכר העבודה ותשומות תקורה שונות, מהוות נתך נכבד מעלות המוצר. הפחתה בעלויות אלו, תביא בהכרח להפחתה בעלות המוצר. מכאן, הבעיה הנוכחית של מדינת ישראל, זוהתה כבעיה הנעוצה דווקא ביוקר המחירים ולכן, לפתור את זאת ניתן רק בעזרת הורדת מחירים.

שיטת הורדת המחירים תעשה ע"י שלושה מנגנונים עיקריים:
? הורדת המע"מ ל-0% והפיכתו למס מחזור בשיעור של 5%.
? הגבלת הרווח ע"י הפשטת שיטת המיסוי לקטגוריה אחידה עבור כולם.
? הפיכת כל משקי הבית בארץ לנישומים מגישי דו"ח שנתי.

יש לשנות את מדרגות המס בהתאם לאחוז הרווח שיש לאזרחים. כלומר, כל אזרחי ישראל בלי יוצא מהכלל יהיו נישומים שיגישו דוח הוצאות והכנסות שנתי. על ההפרש בין ההוצאות להכנסות ישלם האזרח מס בהתאם לשתי דרגות המס הבאות: עד 30% הפרש 9% מס על ההפרש (הרווח). 31% ומעלה 50% מס על ההפרש (הרווח).

במקביל לכך, תנהיג הממשלה הפחתה במע"מ שיהפוך למס מחזור (מעין מקדמות) בשיעור של 5% מסה"כ העסקאות. כל אזרחי המדינה ישלמו את מס המקדמות הנ"ל מהכנסתם. זאת בלי אפשרות לקיזוז סכום זה מתשלום עתידי של המס.

התפוקות של השיטה למשק:
? הפחתה במע"מ תגרום לירידה ראשונית של מחירים בשיעור מקביל.
? מרבית האזרחים ירכשו טובין וידרשו חשבוניות כדי להוכיח הוצאות להפחית את המס.
? שליטה מלאה במהות ההוצאות ע"י הגדרה עתית של "הוצאה מוכרת".
? המשך עקב תחרות בהפחתת מחירים כדי לעודד את הרכישה אצלם.
? התפתחות של עסקים נותני שרות וסיוע .
? פיתוח של מקורות תעסוקה בתחום השרות והייצור.

התפוקות עקיפות של מנגנונים אלו ברורה לחלוטין: האזרחים בעצמם ילחמו ב"הון שחור", כאשר כאלו שאינם מורשים למסחר לא יוכלו להתקיים ויאלצו להירשם. מעבר לכך, רמת הצריכה תעלה וכך גביה חודשית של מס המחזור תעלה. הנישומים לא יצטרכו חישוב מסובך של דרגות מס. הפשטה של שיטת המס תוך כדי ניצולה לעידוד המשק לפעול בהתאם למדיניות האוצר עשויה להצעיד את המשק הישראלי לקראת עתיד טוב יותר.